<h1>הגהות שערי דורא סימנים מ"ו—מ"ט</h1>
<h2>דף סז:</h2>
הא דאמר א)שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה. פירוש התולע הנמצא בתוך הפרי היינו כגון שבא התולע בה כשהי' הפרי ב)במחובר באילן אז התולע אסור משום שרץ השורץ על הארץ. אך אם גדל התולע אחר שנתלש הפרי מותר אפי' התולע אם לא יצא חוץ לפרי חי מעולם. אבל אם יצא חוץ לפרי אפי' ע"ג הפרי אסור וקיימ"ל כשמואל בהכי. וא"כ אותן תולעים הנמצאים בשומרי פירות פירוש קליפות ושרביטי קטניות ופולין כשהן לחין אסורין כי רגילין לבא שם בעודן מחוברין על הארץ ואסור התולע דהיינו בריה ואם נתבשלו ונמצא התולע באחד מהם צריך ס' ג)לבטל טעם התולע אמנם קטניות ופולין שנמצאים בהן תולעים כשהן בלא קליפה ושרביטין בזמן שהן יבישין ולאחר בישולן נמצאו בקערה ד)זיזין שהן כמו זבובים קטנים ותולעים מותרין דאותן תולעים אינן גדילים עד לאחר שנתלשו הפולין מן הארץ הלכך הן מותרין ולא קרינן ביה שרץ השורץ על הארץ. ואין לחוש שמא יצאו בעודן חיין וחזרו ונאסרו דאם איתא דיצאו שוב אינן חוזרין בתוך הקטניות עכ"ל סה"ת סי' ל"ה. וראב"ן כתב פירות שהתליעו בין בתלוש בין במחובר וכן עדשין ופולין אסור לאוכלן עם התולעים אלא זורק התולעים ואוכל הפירות דכיון דמבעיא לן (פגה"נ צ"ז) [פא"ט ס"ז] פירש לאויר העולם מהו ועלתה בתיקו א"כ כולהו אסורין ה)דתיקו דאורייתא לחומרא. ואית לן למימר פירשו וחזרו [ופליג אסברת סה"ת הקודם דאמר שוב אינה חוזרת וק"ל ש"ל]. וכן תולעים שבגבינה וכן ו)תולעים שבראש הבהמה אסורות דמעלמא אתו ושבמעיה אסורין משום אבר מן החי דאינם ניתרין בשחיטה והנמצאים ז)בדגים מותרין דאינן צריכין שחיטה ובהיתר גדלו עכ"ל. ומיהו אבי העזרי כתב משם אביו רבי יואל דהנמצאים בגבינה ובדגים מותרין וכן בבשר בהמה דאין בהם משום אבר מן החי ולא משום שרץ השורץ על הארץ. אבל בפירות הגדילים מן הארץ דאיכא למיחש משום שרץ השורץ אהני הוא דאיבעיא לן פירש לאויר העולם מהו וגזרינן. ורשב"ט (חתנו של ראב"ן) נמי מתיר בדגים אפי' פירשו לגג הדג. וכן הבשר המותלע מחמת חום אפי' פירש לגג החתיכה וכן גבינה אפילו פירשו לגג הגבינה דהיינו רביתייהו ולא דמי לפירש לגג התמרה דאין דרכה להיות אלא בגרעינים אבל ודאי אם פירשו לגמרי אפי' בבשר ודגים וגבינה נאסרו. ומה שפירשתי לעיל שהלכה כשמואל בקישות שהתליע באיביה שהוא אסור כך פי' ר"י אך בתשובות רש"י ור"ת וריב"א פסקו דלית הלכתא כשמואל אלא סומכין אדיקא נמי דאסור דוקא התולע שבאילן עצמו ולא בפירות ולא בעשבים ולא בגרוגרות ולא בתמרים. ובלבד שלא יהא הפרי והקטניות נקוב נקב לחוץ שאז יש לחוש שמא יצא לאויר העולם והו"ל שרץ השורץ על הארץ ואסור והא דמבעיא פירש לגג הגרעינין מהו היינו לשמואל ואנן לא קיימ"ל הכי. ומיהו ראבי"ה כתב דאף לפסק רש"י ור"ת וריב"א אם נמצא התולע בתוך ח)השומר של מיני קטניות שהיא הקליפה הארוכה החיצונה הנופלת ע"י הדישה אסורה כיון דסופה להקשות הוי כמו אילן כדאי' ברכות פ' כיצד מברכין ל"ו [ע"א] קרא כיון דסופו להקשות הוי כמו עץ. וכן איתא בספרי ט)ולפי פסק זה תולעים שבקטניות ושבפירות מותרים ואפילו באו שם במחובר ואין צריך לשער בששים. אבל אם ניקבו לחוץ [צריך לשער בס' עכ"ל] ויש לחוש שמא פירש התולע לחוץ (פירש ובאו לאויר העולם) והוי שרץ השורץ על הארץ י)ומיהו העולם נהגו כפסק רבינו יצחק שגם בה"ג ושאלתות דרב אחא גאון (פרשת ויהי ביום השמיני) פסקו כשמואל דאמימר קאי כוותיה ואפי' פירשו לגג הגרעינן ולא ניקב לחוץ סלקא בתיקו ואזלינן לחומרא דהוי ספק דאורייתא. ועתה הוה הפסק הכי לר"ת בניקב לחוץ ולר"י אפי' בלא ניקב לחוץ היכא דבשלו הרבה פירות ביחד ונמצא תולע באחד מהן צריך לראות אותו פרי שנמצא בו התולע אם הפרי הוא גדול כל כך שיש בו ס' לבטל טעם התולע זורק התולע עם מעט קליפת הפירי ואוכל השאר וכ"ש שאר הפירות שנתבשלו עמו שהן מותרים יא)ואם הפרי קטן או הקטניות שאין בהם ס' יב)לבטל את טעם התולע אותו פרי שנמצא בו התולע נעשה כולו חתיכה של איסור ואסור וצריך ס' במים ובפירות כנגד אותו פרי או אותו קטניות. [שערי דורא הלכ' תולעים סימנים מ"ו—מ"ט]. א)0פסק הרמב"ם פ"ב ממ"א הט"ו דכל פירות שדרכן להתליע לא יאכל הפרי עד שיבדוק מתוכו שלא יהא מותלע ע"כ. והתולעים שהן בתוך הקלח של ירקות ודחוקות מבפנים שאין חלל במקומו שיוכל לרחוש ולילך כאשר הם שם אין בהם משום שרץ השורץ על הארץ וכפרש"י פרק א"ט וכן הוריתי על מבשלי קליות חטין ואומרים שמצוים בהם תולעים בין הקליפה לחטה והתרתי מטעם זה הגה"מ מ"א פ"ב. ב)0ואפילו הגדלים במחובר אם עבר עליהם י"ב חדש משנתבשלו מותרים ספק אם התליע פרי במחובר אם לא אסור לפיכך כל פרי שדרכה להתליע במחובר אסור לאכלו תוך י"ב חודש בלא בדיקה ולאחר י"ב מותר מיהו כתב הרא"ש גם לאחר י"ב חדש צריך לבודקו ולהשליך התולעים הנמצאים ביניהם או ע"ג הפרי לחוץ ואף לאחר שישליך הנמצאים יש לחוש שמא כשיתנם במים בתוך הקדירה שירחשו במים או בדופני הקדירה או ע"ג הפרי הלכך מנהג יפה באלו העדשים שמצוי בהם הכנימה (פי' תולעים) תוך י"ב חדש אין לו תקנה ואחר י"ב חדש יתנם בתוך מים צוננים והמתולעים והמנוקבים יעלו למעלה ואח"כ יתנם בקדירה רותחת שאם נשאר בו תולעת ימות מיד ע"כ כתב הרשב"א עבר ובשלה תוך י"ב חדש בלא בדיקה אם יכול לבדוק בודק ואם לאו מותר עכ"ל מטור יו"ד סי' פ"ד. ג)0מהר"ם שיער שאין לך שום פרי שלא יהא בו ס' נגד התולע שבו ואני קבלתי דאותן תפוחים קטנים הנמצאים תחלת הקיץ שקורין בארצינו אונגרישע תפוחים שאין לומר שודאי יש בהן ששים נגד התולע שבו. וראיתי שכתב גדול אחד דאפי' גודגוניות (שקורין קערשין) אית לן למימר דאית בהו ס' בכל אחד ואחד כנגד התולע שבו. ואע"ג דאין נראה כך לעינים מ"מ נימא דמה שנותן התולע טעם דבר מעט הוא דרוב גופה סרוח ופגום מעיקרא הוא. אך קשיא לי האיך שיער מהר"ם זה מהרא"י ז"ל. ד)0וז"ל מרדכי ס"פ א"ט סי' תרמ"ד בסה"ת סי' ל"ה כתב שאותן זיזין שהם כמו זבובים קטנים אין רגילות שגדלין במחובר אלא לאחר שנתלשו הפולין וכ"ת שמא יצאו חוץ לפולין בעודן חיין ונאסרו כבר משום שרץ השע"ה אין לחוש לזה דאם כבר יצאו לא היו חוזרין לתוכה, א"כ אותן שהן עכשיו מבושלים והנם בתוך הקערות חוץ לפולין מותרין כיון שלא יצאו מחיים לחוץ ויש מחמירין ונותנין הפולין תחלה במים רותחין לבשל כדי שימוחו הזבובים מיד בתוך גוף הפולין קודם שיפרשו לחוץ. שאם ישימו הפולין בתוך מים צוננים פן יצאו לחוץ חיים בתוך המים ונאסרו שם. (א"ה לפ"ה צ"ל וכשישימו במים רותחים) מתים שם מחמת רתיחת המים ואוכלן בקערה עכ"ל סה"ת. ה)0דתיקו דאורייתא לחומרא ואית לן למימר פירשו וחזרו. הכי נהוג ויראה דה"מ ודאי מתולעים אבל אם נמצא פולין ועדשין שנעשו הרבה מהן מתולעים לאחר שנתלשו יש לברר יפה ולהשליך הנקובים וליתנם בתחלת בישולם במים רותחין ודי בכך ובעינן מים רותחין כדי שלא ינקבו בקדירה ויצאו וכן יש דרך לעשות עם חטין שהתליעו בתלוש צריכין לבוררן יפה שאינן נקובים וטוחנים אותם ואין להחמיר ולחוש שמא בין הברירה והטחינה ינקבו ויצאו דבלא זה יש מקילין ואומרים דאין דרך התולעים כלל להיות בטחינה אלא בורחים ורוחשין כולם מנענוע ומקול הריחיים ויוצאים למעלה מהאפרכתא מהרא"י. ו)0פעם אחת (נמצאת) [נמצאו] תולעים בכרס של בהמה והסכמנו להתיר הבהמה משום דאמרי' מן הפרש נתגדלו או בהמה אכלה אותן עם מאכלי עשבים עכ"ל. תולעים שהתליעו בבשר מחיים קודם שחיטה אסורין. אבל תולעים שהתליעו בבשר אחר שחיטה כ' ראבי"ה ז"ל דמותרים, וכש"כ הנמצאים בבשר דגים ואפי' פירשו לגמרי א"ז ס"פ א"ט. כתב בא"ז ס"פ א"ט דראבי"ה מתיר בדגים ובגבינה ובשר המותלע אפילו פירשו לגמרי. רבים נוהגים היתר בתולעים של גבינה לאוכלן בהדיא ואע"ג שקופצים הנה והנה בקערה מהרא"י בשערים שלו. (ד"ק) ואלו תולעים הבאים בבהמה מעלמא כגון שנכנסים לראש דרך נקבי החוטם. אבל אותן התולעים הנמצאים במוח של בהמה הם טריפה ובהמה טריפה מכחם כי התולע מנקב קרום [המוח] של בהמה ואפי' תולע אחד מטריף. פעם אחת בא לפנינו ראש מן הצאן והיה ליחה יוצאת מן הראש אצל הקרן משורש של הקרן והנה חלקנו וחתכנו הראש לשנים והסרנו המוח מן הראש והי' העצם מן השורש שלם והכשרנוהו כי הליחה לא הי' בא ויוצא אלא מן השורש של הקרן ועצם הראש הי' שלם עכ"ל. ניקב קרום של מוח פי' ר"ת [צ"ל ר"ח] אם נמצאים תולעים במוח ולא חזינן לא קורט דם ולא רושם כשרים כדאמרינן בהנזקין גבי טיטוס הרשע דנכנס יתוש בחוטמו ואעפ"כ חי ז' שנים מרדכי פא"ט סימן תר"ט. ז)0והרא"ש כתב תולעים הגדילים בבהמה בין עור לבשר אסור לאוכלן לפר"ת ובדגים מותר אבל במעיהן אסורין אף בדגים הכי נהוג שלא להקפיד לאכול דגים שיוצאין מגופן תולעים לבינים ורגילים לצאת מקצת ולחזור, ואנו קורין אותן שויברי"ן ולפעמים (במ"ס אין זה. נמצאו במעיהם אותן תולעים וכשנמצאים במעיהם) רגילין להשליכן אפשר משום דמאוסין אבל כשיוצאין מגופן וחוזרין אין מקפידין דניכר וידוע הוא דמגוף הדגים קאתי והיינו רבותייהו לצאת מקצת ולחזור מהרא"י ז"ל (בשערים שלו). ח)0ומיהו גם לשמואל אין לאסור תולעים הנמצאים בפולין תחת הקליפה והקליפה משמרת עליהם מבחוץ וכשמסירין הקליפה מוצאין היבחושין תחתיה לפי שהם מונחים במקום צר ולא קרינן ביה השורץ על הארץ וכן פרש"י גבי קישות כיון דמהלכת התולע בקישות המחוברות לקרקע הוי כמהלכת ע"ג קרקע. אבל אותן שבשרביטין או בתוך הפרי אסורים לפי שרוחשין בתוכה אשר"י פא"ט. ט)0ולפי פסק זה. גליון ד"ו שכ"ד. אדלעיל אפסק דרש"י וריב"א ור"ת דפסקו דלא כשמואל קאי. י)0ומיהו העולם נהגו כפסק רבינו יצחק כו' הכי נהוג מהרא"י ז"ל. יא)0שמעתי קבלה שאותן פירות תפוחין קטנים המתבררין בחודש אב שקורין להם יאהאניס אפיל אופפיל אין בשום אחד ס' כנגד התולע שלו. יב)0מעשה בא לפני רש"י שהיו מגיסין בכף קדירה של בשר והעלו בתוך הכף תולע גדול והתיר כל מה שבקדירה בששים ועל הכף נסתפק אי אמרינן כל זמן שהיה בקדירה מתפשט טעם התולע בששים וכשנסתלק מן הקדירה נפסק ממנה היה כלי שני ולא בלע או דלמא כיון שתחב הכף בקדירה והעלתה בכף הו"ל אותו מרק ואותו תולע כאלו נתבשל בתוך הכף על האש אע"ג שנפסקה לגמרי מן הקדירה אכתי כלי אש הוי. מידי דהוה אאילפס וקדירה שהעבירן מרותחין, וביום המחרת שכחו ולקחו הכף ותחבו אותו בקדירה, ולא היה בקדירה ס', אלא היו מסופקים אם שהתה מעל"ע או לאו, והתיר רש"י אע"ג דהכף נ"נ משום דהו"ל ס"ס אע"ג דאמרו רבנן בכולי מנא משערינן היינו משום דלא ידעינן מאי (כמה) נפיק מיניה, אבל ודאי הוא שלא יפלוט (פלט) איסור כשיעור כולה ואפילו היה פולט כשיעור כולה אפשר שאפילו בפחות מס' אין בו בנ"ט, תדע שדבר הנראה לעינים הוא דבשר שמן נו"ט בקדירה יותר מבשר כחוש. ועוד ראי' גדולה מהא דאמרינן בפרק גיה"נ אמור רבנן בקפילא ואמור רבנן בס' דאפי' אקפילא ארמאי סמכינן אי אמר דליכא טעם אע"ג דליכא ס' אלא דשיערו חכמים בס' היכא דליכא קפילא או היכא דליכא למיקם אטעמא כגון מין במינו לפי שיש איסורים שנותנין טעם עד ס', אבל יותר לא החמירו משום דקים להו לרבנן דאין נותן טעם באיסור יותר מבצל וקפלוט הלכך הכא אע"ג דליכא ס' שרי דלמא לא נ"ט ואפי' נ"ט שמא לאו ב"י הוא עכ"ל אמרכ"ל.
